העובר נהנה ברחם משהייה במיכל עשוי שריר שלוחץ עליו. למעשה, הוא נהנה מתנאים מצוינים ללמידת גבולות הגוף שלו או מה שאנו מכנים בשיטת ורדי: "מודעות גוף". הוא זז כנגד התנגדות מי השפיר, מושיט יד ונתקל בדופן הרחם, הוא מעורסל וידיו נפגשות בקו האמצע של גופו והוא אף מצליח להכניס אצבע לפיו ולמצוץ אותה, הוא יודע להתהפך ולפתל את גבו ברוטציה.
ממש לפני יציאתו לעולם, הוא נהנה מעיסוי עמוק של גופו שמעניקים לו הצירים הדוחפים אותו לעבר תעלת הלידה.
עם הלידה התינוק מאבד את מודעות הגוף. הוא יוצא לאוויר העולם חסר הגבולות. הוא לא נע יותר כנגד התנגדות המים ודבר לא לוחץ עליו. נהפוך הוא, הוא שוכב ואין מסגרת לגופו הקטן, ידיו ורגליו נעות ולא נתקלות בדבר. מעתה תנועותיו הן רפלקסיביות ועליו לרכוש מחדש את מודעות הגוף ואת המיומנויות התנועתיות שלו תוך כדי שלבי ההתפתחות שלו.
בעולם אידיאלי היינו מצפים שתינוק יתפתח בקלילות לפי הרצף ההתפתחותי: שיזקוף את ראשו בזמן, שיאהב לשכב על הבטן, שיתיישב לבד במגוון צורות התיישבות, שיזחל על שש לפני שיעמוד ושיתחיל ללכת באופן עצמאי לפני היותו בן שנה וחצי. אולם איננו חיים בעולם כזה.
גורמים רבים משפיעים על ההתפתחות המוטורית של תינוקות וכהורים, ביכולתנו לעזור לתינוק שלנו להתפתח התפתחות תקינה.
הבסיס של "שיטת ורדי" הוא נוירו-פיזיולוגי. כלומר, השיטה מתמקדת בקשר שבין תפקודי המוח לתפקודי הגוף. ההנחה היא כי טיפול במוטוריקה ישפר את תפקודי המוח ועשוי לפתור או למנוע ליקויי למידה, קשיים בתפקוד ובהתארגנות והפרעות קשב. אנו מתמקדים בטיפול בשיפור תפקוד מערכות קואורדינציה שמסיבה כלשהי לוקות, מערכות שמתפתחות בגיל הינקות עם ההתפתחות המוטורית. בשיטה אנו מטפלים בכול האוכלוסייה: תינוקות, ילדים ובני נוער (גם בחינוך המיוחד), מבוגרים ובני גיל הזהב.
כאמור, המערכות המוטוריות מתפתחות עם הרצף של שלבי ההתפתחות של התינוקות.לכן כדאי לשים לב שהתינוקות לא ידלגו על אף שלב התפתחותי ושיבצעו כול שלב בצורה מאורגנת ותקינה לפני השלב הבא.
המערכות המוטוריות ושלבי ההתפתחות של תינוקות
מודעות גוף
זו המערכת הבסיסית בהתפתחות התינוק ועליה נבנית שאר ההתפתחות המוטורית. מערכת זו מצביעה על היכרות התינוק את איברי גופו, שכלית ותחושתית, ויכולתו להניעם ביחס למרחב. ליקויים במערכת זו עלולים לגרום לעיכוב התפתחותי אצל התינוק ובעתיד סרבול בתנועה (נפילות, היתקלויות), קשיי תקשורת וליקויי למידה.
אנו ממליצים להעלות את מודעות הגוף של התינוק הנולד על-ידי חמישה סוגים של מגעים. חשוב לציין לתינוק את שמות האיברים בהם אנו נוגעים.
מגע עמוק בלי תזוזה: המגע נעשה תוך הנחת היד על אברי התינוק בצורה נוכחת לתוך השלד של התינוק ומבט אל עיניו. הכוונה היא שהמגע אינו מלטף ואינו רק בעור של התינוק אלא עמוק יותר כדי שהמודעות אל אותו איבר תעלה. מגע זה מקרקע ומרגיע, נותן תחושת ביטחון לתינוק ונותן לו גבולות ברורים לגופו.
מגע עמוק עם תזוזה: כמו המגע הקודם אך עם תנועה בין האיברים. יש בכך "חיבור" של האיברים ויצירת הקשר לתינוק איזה איבר נמצא בהמשך לאיזה איבר אחר. זהו מגע שמשחרר מ"תקיעות", מלמד חוויה של שינוי וזרימה.
בשני סוגי המגעים הללו יש להימנע מהפעלת לחץ על מפרקי האיברים (ברך, מרפק וכד') וכן על העורף והפנים.
טפיחות: ההורה טופח כמו על תוף על איבריו השונים של התינוק. מגע כזה מכין לשינויים בחיים.
"גשם": תיפוף עדין עם האצבעות על השכבה העליונה של עור התינוק בכל גופו. זהו מגע משחרר.
מגע עדין ומרחף: ההורה מלטף בתנועות עדינות ומרחפות את איברי התינוק ללא השתהות על איבר מסוים. מגע זה מלמד זרימה ועדינות. ניתן לשלב מריחת קרם ונשיפה עליו – שני אמצעים המעלים גם הם את מודעות הגוף משום הגירוי החושי.
בשלב ראשון התינוק ירגיש את איברי גופו. בשלב שני נצפה שהוא יזיז איבר נפרד משאר הגוף. ככול שהמודעות גדלה התנועה שלו תהיה מורכבת יותר ובגיל שלושה חודשים הוא יושיט שתי ידיים לחפץ המוגש אליו ובכך יצטרף לתהליך קשר עין. מאוחר יותר יושיט רק יד אחת ויאחז צעצוע ביד. בגיל שנה-שנה וחצי הוא ידע להניע את איברי הגוף תחת הוראה.
מערכת ההצלבה
משקפת את היכולת לתאם בין שתי אונות המוח, הימנית והשמאלית. המערכת מתפתחת אצל תינוקות כשהם מתהפכים, זוחלים וכד'. חוסר תקינות של המערכת עלול לגרום לקשיי קשב וריכוז, היפראקטיביות או מפונמות יתר, קושי ללמוד שפה (דיבור), קושי במשחקי כדור, קושי בלימוד שריכת שרוכים, נהיגה ברוורס ועוד. אצל תינוק רך מערכת ההצלבה באה לידי ביטוי בהעברות משקל, הושטת יד מעבר לקו האמצע של גופו, התהפכויות עם רוטציה של פלג גוף עליון מתחתון, סיבובי ציר, תפיסת רגל עם יד נגדית בשכיבה על הגב ובהמשך רוטציות בישיבה, בעמידה ובהליכה.
תפיסה מרחבית
מערכת זו מתחילה להתפתח כשהתינוק מרים את הראש ומאוחר יותר מתהפך וזוחל ומגלה את המרחב שסביבו. התפיסה המרחבית בונה את "הספרייה הפנימית" במוח ומכאן את היכולת לארגן אינפורמציה ולשלוף אותה. ליקויים במערכת זו עלולים לגרום לקשיים בלימוד שפה (קריאה וכתיבה) ומתמטיקה, חוסר התמצאות במרחב, בעיה בשליפת אינפורמציה, בלקאאוטים, קשיי התארגנות (סדר מוגזם או אי-סדר), קריאת שעון, שריכת שרוכים ועוד. אנו רואים את התפתחות התפיסה המרחבית כשתינוק מסתובב סביב צירו ומשתמש בתפיסה המרחבית שלו כדי לדעת אם לנוע לימין או לשמאל. הוא מתכנן את פעולותיו בהתאם ליכולתו לאמוד מרחק ולהבין את המרחב. לשם ירידה אחורה מהספה או ירידה אחורה במדרגות יש צורך במודעות של המושג "אחור".
הפרדות
פיצול קשב. היכולת לעשות כמה פעולות במקביל. לכול אדם במצב תקין צריכה להיות היכולת לעשות ארבע פעולות במקביל: פעולה מוטורית אוטומטית (נשימה), פעולה מוטורית רצונית, פעולה חשיבתית והתייחסות/חוסר התייחסות להפרעה סביבתית. בתחילה, גופו של התינוק נע כמקשה אחת. אנו נראה את תחילת ההפרדות כשהרגליים מתחילות לנוע בנפרד מהידיים. בהמשך, יצליח התינוק להניע כול רגל בנפרד ורק לאחר מכן תהיה הפרדה של הידיים והוא ישחק עם יד אחת והשנייה תנוח. גם העברה של חפץ מיד ליד דורשת הפרדות משום שהדבר דורש יד אחת מאוגרפת עם צעצוע לפות על ידה וכף יד שנייה פרושה.
לסיכום: המערכות שצוינו לעיל מתפתחות עם ההתפתחות המוטורית של התינוקות ועל כן כדאי שנעשה כול שביכולתנו על מנת שהתינוק ימצה את שלבי ההתפתחות ובכך ימצה את הפוטנציאל הגופני והקוגניטיבי שלו.
עדי שטרסמן
